המשתמש כמרכז האבולוציה

מערכות מורכבות מצליחות להשיג את מטרותיהן כאשר הן מתייחסות למשתמשים שלהן לא כאל "צרכנים חיצוניים" או "לקוחות" אלא כשותפים מלאים לתהליך האבולוציוני שלהן.
מאחר ובכל אינטראקציה עם המערכת, המשתמשים מספקים מידע (במודע או לא), המערכת מצידה יכולה ללמוד כל החלטה, בחירה, העדפה, השתהות, היסוס וכדומה, כדי להתאים את המידע והפעולות באופן דינמי ומותאם למטרות המשתמשים בכל רגע נתון. יתרה מכך, מערכת חכמה יכולה ללכת הרבה מעבר לכך ולזהות מגמות ושינויים בצרכי ומטרות המשתמשים (באופן כוללני או פרטני) ולהתאים עצמן במהירות לסביבה המשתנה דינמית.
השאלה המרכזית שנשאלת בהקשר הזה היא: האם המערכת שלנו מסוגלת להגיב לשינויים הללו ולהתאים את עצמה למשתמשים, או שהיא דורשת מהמשתמשים להסתגל אליה?

דינמיקה והתאמה עצמית

כדי שנצליח ליצור מערכת דינמית מצליחה, עלינו לדבוק במספר עקרונות מרכזיים:

אתגרים בעיצוב דינמי

בדומה לאורגניזם שמתמודד עם סביבה תחרותית, מערכות מורכבות נאלצות להתמודד עם אתגרים שמעמידים בסכנה את יכולת ההתפתחות שלהן, למשל:

כיצד להתגבר על האתגרים?

על מנת להתגבר על האתגרים, עלינו להקפיד על מספר היבטים חשובים:

לסיכום, באפיון ועיצוב של מערכות מורכבות, מאפיינים ומעצבים צריכים לחשוב לא פעם כמו ביולוגים - להימנע מיצירת חוויה קפואה, ולהעדיף כזו שיכולה לגדול, להתפתח ולהשתנות יחד עם המשתמשים.

המערכות הטובות ביותר אינן רק פותרות בעיות מיידיות - הן לומדות ומסוגלות לפתור בעיות שטרם חשבנו עליהן. היכולת ליצור מערכת כזו דורשת חשיבה מעמיקה, אמפתיה וחיבור למשתמשים ולסביבה שבה הם פועלים, כי בסופו של דבר, חוויית המשתמש במערכת מורכבת היא לא תוצאה שאנו מכוונים אליה, אלא תהליך דינמי, תחרותי ומתמשך.