העובדה שמשתמשים מבקשים יותר מאשר חוויה טובה היא תוצאה של התבגרות דיגיטלית. אם בעבר UX נחשב לפונקציה של שימושיות – היום הוא מבטא עמדה. פלטפורמה שאינה נגישה כבר אינה רק "לא נוחה", אלא משדרת הדרה. ממשק שאינו מציע אפשרות לדארק מוד או אינו נוקט באמצעים לחיסכון באנרגיה עלול להתפרש כבחירה מודעת להתעלם מהשיח הסביבתי. והיעדר שקיפות בתהליכי איסוף מידע – בין אם בעיצוב חווייתי של תהליך הרשמה, או דרך הטעייה במיקרו-קופי – נבחן דרך עדשה של אמון, אחריות, ולעיתים אף אתיקה משפטית.

דו"חות מחקר מהשנה האחרונה מצביעים על עלייה דרמטית במשקל שנותנים משתמשים לשיקולים ערכיים כחלק מחוויית השימוש. מחקר של Adobe מראה כי 73% מהמשתמשים בארה"ב ובאירופה מצפים מחברות טכנולוגיה להתייחס לנגישות כאל רכיב עיצובי ולא רק כדרישה חוקית. מחקר מקביל של McKinsey בקרב צרכנים בני דור ה-Z מראה כי כמעט מחציתם יעדיפו להפסיק להשתמש בשירות דיגיטלי אם ירגישו שהוא אינו תואם את הערכים החברתיים שלהם. התוצאה היא ש-UX אתי אינו עוד שדה שולי, אלא חלק בלתי נפרד מתכנון מוצר, ובמקרים רבים גם מהצעת הערך העסקית.

המגמה הזאת מקבלת ביטוי רגולטורי. חוק ה-AI החדש של האיחוד האירופי אמנם מתאחד בתחומים של בינה מלאכותית, אך כולל סעיפים מחייבים בכל הקשור ל"הסבריות" ו"שקיפות תפעולית" במערכות טכנולוגיות. המשמעות היא שגם חוויות משתמש שאינן מבוססות AI ידרשו להציג כיצד החלטות מתקבלות, איזה מידע נאסף, ומה הן ההשלכות האפשריות של פעולות המשתמש. מדובר בשינוי פרדיגמטי – ממשק הופך ממכונה תגובתית למרחב של אחריות.

מבחינה עיצובית, האתגר טמון לא רק בהנגשה טכנית אלא ביצירת חוויה אמינה. UX אתי הוא UX שמציב גבולות, לא רק אפשרויות. הוא מבקש לייצר שיח של אמון, לא רק של נוחות. זה יכול להתבטא בבחירה שלא להציף מידע רגיש בלי הקשר, במניעת שימוש בדפוסים שמייצרים התמכרות (כמו אינסוף גלילה), ובמתן הסברים אמיתיים בזמן אמת – גם אם הם מאטים במעט את תהליך השימוש.

בהקשר של מערכות מורכבות, כמו אלו שאנחנו מתמחים בהן, מדובר באתגר כפול: מצד אחד יש צורך בהנגשה של לוגיקות מסועפות, ומצד שני יש הכרח לייצר תחושת שליטה ובחירה אצל משתמשים שאינם תמיד בקיאים בתשתיות או במבני נתונים. כשעוסקים במערכות BI, מערכות שליטה, או אפליקציות תפעוליות מורכבות – הצורך ב-UX אתי אינו רק ערכי אלא גם פרקטי. משתמש שאינו מבין את ההשלכות של לחיצה או אינו מבחין במידע הספציפי שנשמר לגביו – יטה לא רק לטעות, אלא גם לאבד אמון במערכת כולה.

לבסוף, יש להכיר בכך ש-UX אתי אינו מותרות – אלא פוטנציאל עסקי. ארגונים שמשכילים לעצב חוויות אחראיות נהנים לא רק ממיתוג חיובי, אלא גם מביצועים גבוהים יותר בטווח הארוך. השילוב בין אמון, הבנה, ונוחות – הוא זה שמייצר נאמנות משתמשים בעידן שבו הבחירה בשירות או מוצר אינה פונקציה של תכונות, אלא של עקרונות.

במילים אחרות: ממשקים כבר לא נמדדים רק לפי כמה נוח להשתמש בהם. הם נמדדים לפי מה שהם בוחרים לאפשר – ולמה.