עיוורון מוצרי (Product Blindness) הוא מצב שבו מעצבים, מנהלי מוצר וארגונים כשלם נוטים לא לראות את נקודת המבט של המשתמש, דווקא משום שהם קרובים מדי למערכת. הידע הארגוני, קצב הפיתוח, הפתרונות הקיימים — כולם מצטברים לכדי מסגרת חשיבתית אחת, שמונעת הסתכלות רעננה על הבעיה.

Design Fixation: כשיצירתיות מתקבעת על פתרון מוכר

מחקרים בתחום העיצוב מצביעים על כך שחשיפה מוקדמת לדוגמה קיימת עלולה להכניס את המעצב לקיבעון מחשבתי. התופעה הזו, המכונה Design Fixation, מתרחשת כאשר פתרון ראשוני הופך לעוגן מחשבתי שממנו קשה להתנתק — גם אם קיימות חלופות טובות יותר.

הגורמים לכך אינם רק תבניות עבודה או לחץ זמנים, אלא גם מנגנונים קוגניטיביים עמוקים. אחת ההטיות המרכזיות בהקשר הזה היא הטיית האישור (Confirmation Bias) – הנטייה לאסוף ולהעדיף מידע שתומך באינטואיציה הראשונית שלנו, גם כשהוא סותר עדויות מהשטח. במצבים כאלה, גם מחקרי משתמשים עלולים להפוך לכלי שמאשר את מה שכבר חשבנו — במקום לאתגר אותו.

UX בסביבות מורכבות: כשהביטחון מחליף את ההקשבה

במערכות מורכבות – מערכות BI, מערכות פנים־ארגוניות או מערכות רפואיות – הסיכון לעיוורון מוצרי גובר. ככל שהצוות נחשף לעוד שכבות של ידע, מגבלות טכנולוגיות ושיקולים עסקיים, כך פוחתת הסבלנות להקשבה אותנטית למה שהמשתמש חווה בפועל.

מה שנתפס כ"הגיוני" או "אינטואיטיבי" בתוך הארגון, עשוי להיראות אטום, מקוטע או לא צפוי למי שמגיע מהצד השני של המסך. במקרים רבים, דווקא העומק המקצועי של הצוות הפנימי הוא שמונע ממנו לראות את הפתרון הפשוט.

מתי נכנס מבט חיצוני – ומה הוא באמת משנה?

חברות UX בעלות ניסיון בעבודה עם מערכות מורכבות יודעות לזהות מתי עיוורון מוצרי מתחיל להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. במקרים כאלה, תהליך אפיון טוב לא מתחיל במציאת פתרון — אלא בזיהוי ההנחות הסמויות שמעצבות את השיח הפנימי.

באמצעות תצפיות עומק, מיפוי קוגניטיבי, ויישום שיטות כמו defamiliarization (ריחוק מתודי), ניתן לפרק דפוסי חשיבה קיימים ולהחזיר את נקודת המבט של המשתמש לתוך מרכז קבלת ההחלטות. גישות כאלו לא מבקשות "לשבש" את המערכת, אלא לחשוף תבניות שהפכו שקופות — ולאפשר תכנון חדשני מתוך חוויית שימוש, לא מתוך היררכיית ידע.

לסיכום: ידע הוא כוח. אבל הוא גם הטיה

ההבנה שהטיות קוגניטיביות הן חלק בלתי נפרד מתהליכי עיצוב לא אמורה לשתק — היא אמורה לחדד. ברגע שמכירים בקיומן, אפשר להתחיל לעבוד מולם: להכניס שאלות חיצוניות, לחפש חיכוכים, לשבור שגרות.

UX איכותי לא נמדד רק בדיוק של הפתרון, אלא גם ביכולת לנסח מחדש את השאלה. ובמערכות מורכבות — לפעמים ההחלטה הכי חכמה היא לעצור, ולבחון מחדש את מה שחשבנו שכבר פתרנו.